מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:י״ז

מהדורה: תורת-אמת

« מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:ט״ז מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:י״ח »

17 הַמּוֹכֵר גִּנָּה לַחֲבֵרוֹ סְתָם וְהָיְתָה מְעֹרֶבֶת עִם גִּנּוֹת אֲחֵרוֹת. כּוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לִבְנוֹת אֶת הַכֹּתֶל בֵּינֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר בַּגִּנּוֹת. אֲבָל אִם מָכַר בִּקְעָה סְתָם אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְדֹּר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ:

פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:י״ז

17 המוכר גינה לחבירו וכו'. לא ידעתי מאין זה למחבר ובהשגות השוה דינן למי שהיו להם שתי גנות סמוכות זו לזו וכך כתוב שם א"א וכן המוכר:

18 ואפילו במקום שנהגו שלא וכו'. א"א זה שיבוש ע"כ. דעת הר"א ז"ל שלוקח ומוכר ומי שהיו גנותיהן סמוכות דינן שוה ואפשר שדעת רבינו ז"ל לומר שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק לו כל נזק הבא מחמתו כגון זה שגנותיו סתומות מכל צדדיהן אלא לצדי זו שמכר והרי זה דומה למה שאמרו ונתבאר פכ"א מהלכות מכירה שהמוכר חצי שדה לוקח מקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ ומשם למד רבינו דין זה ואפשר שזהו שכתב ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור כך נ"ל לדעת רבינו ז"ל:

« מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:ט״ז מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:י״ח »